אוניברסיטת אריאל הוקמה בשנת 1982 (כמכללה), וכיום לומדים בה כ-17,000 סטודנטים. השנה אנו מציינים 10 שנים להקמת האוניברסיטה ו-40 שנים להקמת המכללה שהיוותה את הבסיס ממנו התפתחה לאוניברסיטה. באוניברסיטה כ- 1,000 עובדי מנהלה מתחומי עיסוק שונים כולל אנשי טכנולוגיה ומהנדסים. האוניברסיטה מוגדרת מגזר ציבורי בהיותה מוסד מתוקצב ע"י המועצה להשכלה גבוהה. אנו לא משופעים בתקציבים, לא ברמה המאפשרת תשלום שכר גבוה וגם לא בתקציבים המיועדים לרווחת העובד, בוודאי לא ברמה שניתן למצוא בחברות העסקיות הגדולות או בחברות ההייטק.

נושא המחוברות היווה נושא מרכזי בארגון לאורך כל השנים. גם כשהאוניברסיטה התפתחה וגדלה מאד היה חשוב לנו כארגון לשים את העובד במרכז ולשמר את התרבות הארגונית הזו. השנתיים האחרונות היו גם אצלנו, כמו במקומות רבים אחרים, מאתגרות מאד. כארגון היודע להסתגל במהירות לשינויים, הצלחנו לצלוח את התקופה בשלום והרגשנו וידענו (על פי סקרים) שהעובדים נשארים מחוברים ומחויבים. יחד עם זאת בשנה האחרונה אנו מתמודדים, כמו חברות רבות במשק עם השינויים שהביאה איתה ה"פוסט קורונה" של עולם העבודה המתבטאת בנושא הגיוס, שימור העובדים, איזון בית- משפחה, צורך בתחושת משמעות והתפתחות אישית.

חשבנו מה נוכל לעשות על מנת להמשיך את הקיים בתחום המחוברות ויחד עם זאת למנף אותו. ביטחון ויציבות תעסוקתית יש אצלנו. גם לבריאות ול-  wellbeing דאגנו (ביטוח בריאות ולימודים אקדמיים בארגון ללא עלות גם לבני משפחה, למשל) יש תוכנית הדרכה רחבה שתורמת לפיתוח האישי וגם אפשרויות להתקדם לתפקידים בתוך הארגון מעת לעת. כל אלה יוצרים מחוברות. אבל שאלנו את עצמנו מה עוד נוכל לשנות? איך עושים זאת בעולם האקדמי, בארגון שצריך בראש ובראשונה לדאוג לגידול ושימור הלקוחות שלו- הסטודנטים? איך ממשיכים לשמר את המחוברות של העובדים בעידן החדש מעבר לכל מה שבוצע עד היום? בתקשורת מרבים להציג את שלל הפינוקים בהם מציפות חברות את העובדים (ההייטק בעיקר, אבל לא רק). התחושה היא של "אנחנו נותנים לכם כ"כ הרבה רק אל תעזבו אותנו". וידענו שאנחנו לא יכולים וגם לא רוצים להיות שם.

אז מה עשינו?

העברנו את מרכז הכובד מ"חווית העובד" ל – "עובדים מייצרים חוויה". יצירת מחוברות ומשמעות כשהעובדים אינם פאסיביים- אלא מעורבים פעילים.

פעלנו ב-3 היבטים: ארגוני, חברתי ואישי. הזמנו את העובדים להשתתף בפרויקטים השונים באופן פעיל:

• בהיבט הארגוני: תוכנית הפרזנטורים– פרויקט יום צילום בהשתתפות העובדים. תוצאות הפרויקט משמשות את הארגון בפרסום משרות, בתקשור נושאים שונים לעובדים, בפרסומים ברשתות חברתיות ועוד.
• בהיבט החברתי: יריד חג השבועות– יריד והפנינג בהשתתפות כל העובדים, שכלל דוכנים מעוצבים בהם כל הרעיונות, העיצוב, הביצוע היה של העובדים ביחידות השונות.
• בהיבט האישי: "יום הורים" בקמפוס. הזמנו את הורי העובדים לבלות יום שלם בקמפוס. הזדמנות להוקיר את העובדים ולהגיד להם תודה תוך חיבור בין דורי למשפחה ולהורים, כשכל האירוע קורה בליווי ובהדרכה של העובדים את קבוצות ההורים.

בתכנון היו מעורבים מדורי גיוס, הדרכה ותרבות ואירועים באגף משאבי אנוש ומדור תקשורת פנים ארגונית באגף השיווק. 

תוצאות: 

• מתוצאות סקר שביעות רצון שהעברנו לעובדים עולה כי כ-85% מהמשיבים ציינו כי הם גאים להיות חלק מן האוניברסיטה במידה רבה או רבה מאד.

• • כ-55.5% מהמשיבים לסקר בעקבות יום ההורים טענו כי יום ההורים תרם לחיזוק תחושת המחוברות שלהם לארגון במידה רבה מאד.

• 48% מהמשיבים ציינו כי אירוע יום ההורים תרם לרצונם להישאר בארגון לאורך זמן במידה רבה, כ-30% ציינו שזה תרם לרצון להישאר במידה רבה מאד.

• בבדיקת נתוני חשיפות בפייסבוק לפוסטים ולפרסומים שונים, עולה כי בפוסטים בהם מעורבות תמונות הפרזנטורים כמות הצפיות, התגובות והשיתופים עולה משמעותית ביחס לפרסומים עם תמונות גנריות ממאגר. 

העובדים שלנו הם המשאב היקר ביותר של הארגון ונמשיך במלוא כוחנו לעשות את המרב על מנת להוות עבורם מקום עבודה יציב, מקום שרואה אותם וחפץ בטובתם.